החלטה בתיק בש"פ 11789/04

           זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 20.12.04, בה נדחה ערר שהגיש העורר על החלטות בית משפט השלום באשקלון מיום 31.10.04 ומיום 2.12.04, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

1.        העורר עומד לדין בבית המשפט השלום באשקלון ומיוחסות לו עבירות של התפרצות למבנה שאינו משמש למגורים או תפילה (שבע עבירות), גניבה (שש עבירות), התפרצות לרכב (שתי עבירות), גניבה מרכב (שתי עבירות), התפרצות לרכב (שתי עבירות), קשירת קשר לפשע, ונהיגה על ידי בלתי מורשה. כתב האישום נגד העורר כולל תשעה אישומים, ועל פי הנטען בו פרץ העורר יחד עם אחר, דוד דבוש (להלן: דבוש) לשישה בתי עסק במהלך החודשים אוקטובר-נובמבר 2004, והשניים גנבו כסף וחפצי ערך שונים ובהם מחשבים, מדפסות, מערכת סטריאו, משקל אלקטרוני, קופה רושמת ועוד. עוד מואשם העורר בכך שפרץ לבית-ספר יחד עם דבוש, והשניים גנבו מתוכו כספת, מצלמת וידאו, שלושה סורקים, שתי מקדחות, מסור חשמלי ועוד. לבסוף נטען כי בשתי הזדמנויות שונות פרצו העורר ודבוש לכלי רכב וגנבו מתוכם, בין היתר, מצלמה דיגיטלית, דיסקים, וארנק שהכיל כסף מזומן, כרטיס אשראי ומסמכים.

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. הבקשה התקבלה, ובהחלטתו בעניין זה מיום 31.10.04 ציין בית משפט השלום באשקלון (כבוד סגן הנשיא ח' נחמיאס) כי העורר מודה בשלושה אישומים, וקבע כי גם ביתר האישומים קיימות נגדו ראיות לכאורה. אשר לעילת מעצר קבע בית המשפט כי מספרן הרב של העבירות המיוחסות לעורר, כמו גם תחכומן ואופן ביצוען, מעידים על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו לשלום הציבור וביטחונו. בית המשפט הוסיף וקבע כי החלופה שהציע העורר בבית אימו לא תפיג את מסוכנותו, ולפיכך הורה על מעצרו. ערר שהוגש על החלטה זו התקבל ובית המשפט המחוזי (כבוד השופט ח' עמר) הורה על החזרת הדיון לבית משפט השלום על מנת שיבחן, באמצעות תסקיר מעצר שיוגש לו, את אפשרות שחרורו של העורר לחלופה שהוצעה. לאחר הגשת תסקיר המעצר בעניינו של העורר, שהמליץ לשחררו לחלופה שהוצעה, שב בית משפט השלום ודן בעניינו של העורר אולם הורה להותירו במעצר. בדחותו את המלצת התסקיר הדגיש בית המשפט כי מן התסקיר עולה שהעורר מסוכן לשלום הציבור וביטחונו, וכי נוכח תיאור מאפייני אישיותו בתסקיר אין ליתן בו אמון.

3.        העותר ערר לבית המשפט המחוזי נגד ההחלטה שלא לשחררו לחלופת מעצר. ביום 20.12.2004 נדחה הערר, ובהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' יפה-כ"ץ) כי צדק בית משפט השלום בקובעו שנגד העורר קיימת תשתית ראייתית לכאורית ועוד קבע כי נוכח העובדה שלעורר מיוחס ביצוע מתוכנן ושיטתי של עבירות רכוש קמה נגדו עילת מעצר מסוג מסוכנות. בית המשפט דחה את בקשת העורר לשחררו לחלופה שהוצעה בבית אמו, בציינו את הערכת שירות המבחן לפיה הוא מתקשה להפיק לקחים ממעשיו ונשקפת ממנו מסוכנות. בהקשר זה הוסיף בית המשפט המחוזי והדגיש את עברו הפלילי של העורר, כמו גם את העובדה שהודה כי במשך תקופה ארוכה נהג ללא רישיון נהיגה, מעשה המעצים את מסוכנותו והמצביע כי אין עליו מורא החוק.

4.        מכאן הערר שבפניי, בו שב העורר וטוען כי אין נגדו ראיות לכאורה לגבי שישה האישומים בהם לא הודה. העורר מציין בהקשר זה כי הראיה העיקרית נגדו היא הודעת דבוש, שותפו על פי נטען. דבוש, כך מוסיף העורר וטוען, הינו אדם לא מהימן שאף חזר בו מאוחר יותר מדבריו. לפיכך, כך טוען העורר, אין די לצורך הרשעתו בתוספת הראייתית הרגילה מסוג חיזוק, ותידרש תוספת לעדותו של דבוש מסוג סיוע, אשר איננה בנמצא. לחלופין טוען העורר כי לא היה מקום לדחות את המלצת שירות המבחן לשחררו לחלופת מעצר בבית אמו, מה עוד שמשפטו עתיד להתארך נוכח העובדה שדינו של דבוש לא נגזר ולפיכך, הוא טרם העיד במשפטו.

5.        דין הערר להידחות. בדין קבעו הערכאות הקודמות כי נגד העורר קיימת תשתית ראייתית לכאורית הקושרת אותו לביצוע העבירות שיוחסו לו. תשתית זו כוללת בראש ובראשונה את הודאותיו של העורר בשלושה מבין האישומים המיוחסים לו, כמו גם את הודעותיו של דבוש אשר הפליל את העורר בביצוע העבירות המיוחסות לו. טענת העורר כי אין בנמצא די ראיות התומכות בהודעתו של דבוש כשותף דינה להידחות. ראשית ראוי לציין כי השאלה האם כבר בשלב המעצר טעונות הודעות שותף תוספת ראייתית מסוג חיזוק או שתוספת כזו נדרשת רק לצורך הרשעה, טרם זכתה למענה אחיד בפסיקת בית משפט זה (ראו: בש"פ 975/04 אברגיל נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ובהפניות שם). אמנם, כשלעצמי אני סבורה כי יש צורך בתוספת כזו כבר בשלב המעצר, אולם בנסיבות המקרה אין צורך להכריע בכך. זאת משום שבמקרה זה קיימות ראיות ממשיות התומכות, לכאורה, בהודעותיו של דבוש, ודי בכך לצורך התוספת הנדרשת לאותן הודעות. בין ראיות אלה ניתן למנות את הודעות המתלוננים, וכן את תמליל השיחה שהתקיימה בין העורר לבין דבוש במהלך החקירה. באותה שיחה ציין העורר כי "יש 12 תיקים", ניסה לתאם גרסאות עם דבוש, ואף הציע לו "אם אתה לוקח את התיק אנחנו נדאג לך... אם התיק עליך אנחנו נדאג לך". בעקבות דברים אלה אכן שינה דבוש את גרסתו המפלילה את העורר, וטען כי העורר היה שותף רק לשלוש ההתפרצויות בהן הודה. עוד יש להזכיר את הודאתו של העורר בשלושה אישומים שיוחסו לו, שגם אליהם קשר אותו דבוש. הודאה זו תומכת אף היא בגרסתו המפלילה של דבוש. ראיות אלה ואחרות, כשהן מצטרפות להודעתו של דבוש, די בהן על מנת להקים תשתית ראייתית לכאורית נגד העורר.

6.        לעניין קיומה של עילת מעצר תמימת דעים אני עם הערכאות דלמטה אשר קבעו כי ביצוען השיטתי, לכאורה, של עבירות ההתפרצות מקים עילת מעצר מסוג מסוכנות (השוו: בש"פ 2089/98 מדינת ישראל נ' בלולו (לא פורסם); בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל פ"ד נב(4) 268; בש"פ 7803/01 ניידיץ' נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). כשלעצמי אוסיף כי לטעמי תמליל השיחה שבין העורר לבין דבוש מקים חשש לשיבוש מהלכי משפט, וחשש זה מצדיק אף הוא להורות על מעצרו של העורר. בנסיבות המקרה, נוכח היקף המעשים, נוכח התרשמות שירות המבחן מאישיותו של העורר ומן המסוכנות הנשקפת ממנו, כמו גם נוכח עברו הפלילי, אין אני סבורה כי יש מקום להורות על שחרורו לחלופת מעצר. אשר לטענת העורר בדבר התמשכותו הצפויה של המשפט נגדו. ראשית, דבוש הורשע בדינו על פי הסדר טיעון, ויש להניח שלא ירחק היום שבו ייגזר דינו ותתאפשר שמיעת עדותו במשפטו של העורר. מכל מקום, במידה שהמניעה לשמוע את עדותו של דבוש תעכב את התקדמות המשפט לפרק זמן בלתי-סביר, תמיד שמורה לעורר הזכות להגיש בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו, וחזקה שבקשה כזו תישקל לגופה לאור מכלול הנתונים העדכניים שיעמדו בפני בית המשפט באותה עת. לא מצאתי כי חשש ממין זה מצדיק להורות על שחרורו של העורר כבר עתה.

           הערר נדחה.

           ניתנה היום, כ"ה טבת תשס"ה (06.01.05).

                                                                                            ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: